דף הבית arrow בבגדי עבודה arrow רפת arrow רפת העוגן 2002 - 1942

 

חסרים סיפורים:

אנו מבקשים להשלים בעזרתכם עוד סיפורים על הענפים ומקומות העבודה השונים של הקיבוץ.

אנא שלחו לנו את סיפוריכם באמצעות כפתור "צור קשר" בתפריט התחתון.

רפת העוגן 2002 - 1942 הדפס שלח לחבר
גד וילמן   

תחילת הדרך, הרפת בכפר סבא, 1942

שולמית גרנות ברפת בכפר סבא
שולמית גרנות ברפת בכפר סבא. צילום: גד וילמן
התקנא החבר יעקב תמיר בענף הפלחה, בגן הירק הגדול, בארנבייה של שניו ודבורה, בוולקניזציה, בענפי המלאכה ובמאפייה של יעקב הלמן, והחליט להקים רפת! קם ונסע עם ויצו לבנימינה, לקנות פרה ראשונה. בדרכם חזרה עם הפרה מבנימינה, קמה זו בוואדי ערה וקפצה מהאוטו ויעזרו ערביי הכפרים לתופסה. פורייה הייתה הפרה, ובעזרת השם (והרפתנים) המליטה עגלות ועגלים רבים, וכך גדלה הרפת עד שמנתה 14 חולבות. וייחלבו הפרות בידיים שלוש פעמים ביום ויניבו שפע של חלב הודות לתפוזים שבהם הוזנו, כי בגלל המלחמה הגדולה לא נשלחו אל מעבר לים. הועמסו כדי החלב על עגלה רתומה לסוס ונלקחו לצופית ומשם לתנובה, למען יעשו ממנו מטעמי גבינות, וכמובן שימש החלב וגם לצורכי הבית. והיה יעקב תמיר גאה במעשיו. התגייס יעקב תמיר ב-1944 לצבא הוד מלכותה למען הילחם בצורר הנאצי ותחלף שולמית גרנות את יעקב, וכעבור שנתיים הצטרף אליה שלמה גרנות.
ברפת הראשונה בנקודה (קיבוץ העוגן) חלבנו במכונות מיטלטלות. החלב אוחסן בכדים של 30 ליטר, הוחזק במיכל מים מקוררים שהיה שקוע ברמפה (הכניסה לפאב של היום) והובל לתנובה מדי יום ביומו במשאית. ב-1957 הוקם מכון חליבה סופר מודרני ל-12 חולבות אשר הוגדל מאוחר יותר ל-24 חולבות והיה קיים עד חיסולו הפיזי המוחלט (המצער) עד שנת 2002, כאשר הוקמה הרפת הרובוטית בקקון בשותפות עם קיבוץ מעברות.
ברפת הראשונה עבדו: שלמה גרנות, יונה ויזלברג, שושה גרנות, אפרא אגמון, שלמה גבעון,
גד וילמן, חבר בשם ג'ו אשר זכרו שקע בבור העמוק של השכחה, אליהו ולאה מחברת הנוער.
לאחר המעבר למכון החליבה המודרני ב-1957 שימש המבנה לסנדלרייה, לחצרנות. מאוחר יותר היה זה בית המלאכה לנגרות של מורדי בלייר ולבסוף הושכר לגורמי חוץ לכל מיני מטרות.

הרפת בהעוגן 1957 - 2002

מימין: אליעזר פוטוק, מאיר שלמון. משמאל: שלמה גרנות
מימין: אליעזר פוטוק, מאיר שלמון. משמאל: שלמה גרנות. צילום: גד וילמן

 

במהלך השנים גדלה הרפת מ-42 ל-300 חולבות. התקופה הזאת הצטיינה בהישגים חובקי עולם, הן בתחומים המקצועיים והן בטכניים.

בתחום המקצועי יש לציין את שינוי שיטת ההזנה שנעשה בשיתוף עם מדריכי משרד החקלאות והביא להעלאת תנובת החלב לשיאים ארציים ואף עולמיים. עוד תצוין עבודתו רבת השנים של שלמה גרנות, יחד עם השירות הווטרינרי, במחקר להדברת מחלת הסלמונלה שגרמה לתמותה רבה אצל היונקים, מחקר שהוכתר בהצלחה. הישגים אלה קיבלו הערכה וביטוי נאות במענק פרס קפלן מטעם ממשלת ישראל ותעודות הוקרה של משרד החקלאות.

milking_gad_s.jpgבתחום הטכני: "הכלב החשמלי", להכנסת הפרות מחצר ההמתנה למכון החליבה (הועתק לכל הרפתות בארץ ואף הופיע בעיתונות המקצועית העולמית) והקרסוליות לסימון הפרות לצורך זיהוין במכון החליבה, שנרשמו כפטנט (המצאה שנעשתה בשיתוף עם מפעל העוגנפלסט וזכתה לתפוצה רבה בארץ ובעולם).

נחטא לאמת  אם לא נציין את "חלקן הסביל של הפרות בהישגים". הפרות אשר הועברו לנקודה מכפר סבא היו  מכל הסוגים והגזעים: גרמניות, הולנדיות, שוויצריות, מעורבות, ואף דמשקאית אחת גבוהה וחומה, מגזע מקומי טהור, היתה ביניהן. בשנות החמישים המוקדמות קיבלנו פרות מקליפורניה שבארה"ב, שחורות-לבנות, במקור מפריזלנד אשר בגרמניה, שנולדו וגדלו בתנאי אקלים דומים לשלנו אך לא היו מחוסנות דיין כנגד מחלות מקומיות. פרות אלו קיבלו דם דמשקאי טהור וכך, במשך השנים הבאות, בטיפוח וסלקציה מתמידים, נוצר גזע חדש, בעל תכונות משופרות והוא הגזע הפריזי-ישראלי. חסון למחלות המקומיות ומתאים לתנאי האקלים המקומיים (ראה את רפת יוטבתה!). פרות אלו עשו חיל ברחבי העולם בתנובה גבוהה ובעמידות. צאצאיהן מצויים בכל רחבי אגן הים התיכון ואף מעבר לים הגדול (גם באירן של האייטולות שותים חלב של פרות ישראליות !!).
 
הגדלת העדר חייבה תוספת מבנים. ראשית כל הוקם דיר יונקות ודיר עגלות בחצר לשעבר של הרפת הראשונה (הפאב). במקביל הוקמה הסככה הראשונה (מול הנגרייה) ודיר העגלות (מול אולם הספורט) בהם הוחזקו העגלות לפי גיל. לאחר מכאן הסככה השנייה (מול מוסך הטרקטורים) וסככת הטפחות ליד חדר הדוודים, ולבסוף ה"קורל" ליד הגדר המזרחית (קורל: חצר גדולה, מוצלת בסככה מוגבהת, שחוסכת בחומרי ריפוד: המחסור בהם תמיד היווה בעיה).

לצד ההישגים הבלתי רגילים הרפת ידעה גם משברים. מחלת הפה והטלפיים שחיסלה כמעט את כל עדר החולבות, והמחסור בחולבים שאילץ אותנו לעבור ל-2 חליבות והביא לירידה בתנובת החלב (מצב זה בא על פתרונו רק לאחר שחולבים חיצוניים קיבלו תשלום על חליבות הערב).  

בסוף שנות השבעים, עם התייצבות הצוות (והגדלת מכסות החלב),  הוגדל מכון החליבה מ-12 ל-20 עמדות – מה שקיצר את משך החליבה. הותקנו ממטרות ברצפת חצר ההמתנה לרחיצה ולעיסוי עטיני הפרות בטרם הכנסתן למכון בעזרת הכלב החשמלי. מאוחר יותר, במקום הקרסוליות, הותקנו על רגלי הפרות משדרים שהעבירו מידע ממוחשב על כמות החלב שנחלב, מצב העטין, מצב בריאותי כללי. הרפתות בארץ היו חלוצות במיחשוב (ספר העדר, ביקורת חלב חודשי וכו'). את ספר העדר ומיחשוב הנתונים ניהל שלמה גרנות במשרד הרפת ששכן בזמנו בפאב (גם הוא לשעבר).

בשנות ה-80, בגלל מצבו הכלכלי הקשה של הקיבוץ, הוחלט על איחוד הרפתות של קיבוץ מעברות והעוגן והקמת הרפת הרובוטית בקקון. מי שלא ראה חליבה ע"י רובוטים ממוחשבים, לא יבין ולא יאמין למראה עיניו!

בזה תם ונשלם הפרק ההירואי של רפת העוגן וההמשך נתון בידי הדור הבא. ואני, עבדכם הנאמן, בערוב ימי, עומד נפעם מול הנס הזה ותוהה כיצד קומץ אנשים, רובם שרידים של שואה גדולה, תוך מלחמת הישרדות מתמדת, יכלו להגיע להשגים מפליגים בקנה מידה עולמי בתחום משק הבקר לחלב ובכל שאר תחומי החקלאות.

עובדי הרפת לדורותיהם (לפי סדר א-ב):


אברי יעקב, איתי וילמן, אליעזר פוטוק , אפרה אגמון (טייכמן), אשר אלון, בני צור, ברוך פוטוק, גד וילמן,  גיורא אופיר, גדי גדיש, זאב למפל, תום דה בריין, יהודה אילן, יונה ויזלברג , יעקב תמיר, מאיר שלמון, מודי רותם, עודד מרר, צביקי שמרר, שולמית גרנות, שושה גרנות, שלמה גבעון, שלמה גרנות, אחרון חביב – כארם מטייבה. ועוד רבים אחרים, תורני שבת וחליבות הערב.

רכזי הענף: יעקב תמיר, שלמה גרנות, מאיר שלמון, זאב למפל, גד וילמן, גיורא אופיר, אשר אלון.

 

 

הדפס | שלח לחבר
תגובות (5)
מאת מאיר תמיר, ב- 29-09-2009 08:39
לצערי גם הפעם חולשת הזכרון מתעתעת באמת. 
למרות החריזה, בראש הצבא המלכותי הבריטי בתקופה האמורה עמד הוד מלכותו קינג ג'ורג' השישי(ולא הוד מלכותה...)
מאת גד וילמן, ב- 29-09-2009 07:39
סליחה הוד מלכותו קינג ג'ורג' !
מאת רוזמן{שלמון}עופרה, ב- 06-04-2010 21:10
תוספת קטנה אך משמעותי לדעתי לימי הרפת המפוארים של קיבוץ העוגן.יש להזכיר את זכיתם של.רפתני העוגן-שלמה גרנות-מאיר שלמון ואליעזר פוטוק-חוד החנית של הרפת באותם ימים ב-\"פרס קפלן\"פרס יוקרתי בתחום המשק שהוענק לשלושת הרפתנים ע\"י שר החקלאות אז יגאל אלון ביולי 1962.
מאת איריס טל לשעבר אגם, ב- 28-10-2011 10:07
הייתי רפתנית בהעוגן בין השנים 1969 ל1974 .אני חושבת שאפשר לשייכת אותי לצוות העובדים. חמש שנים ברציפות -זה לא זמן מבוטל.
מאת המערכת, ב- 11-11-2011 20:56
איזה יופי, איריס, שהוספת והזכרת את התקופה שלך ברפת - חמש שנים זו אכן תקופה ארוכה! 
הכוונה באתר שהסיפורים יתרחבו וישתכללו בעזרת הקוראים. הרבים זוכרים יותר מהיחיד... תודה.


הפרק נכתב ברצון טוב וכוונה כנה. תגובות, תיקונים והשלמות מציבור הקוראים יתקבלו ברצון, בעזרת מערכת התגובות להלן.
הוספת תגובה: שמור את תגובתך עניינית וקשורה לפרק זה. תגובות לא רלוונטיות או פוגעות יימחקו.
הקוד המופיע למטה נועד למנוע דואר-זבל ותגובות אוטומטיות. הכנס קוד זה בשדה המתאים לפני שליחת התגובה.

שם:
תגובה:

קוד: Code

 
הבא >