כל הקבוצות

אם הקבוצה שלכם אינה מיוצגת כאן, או אם תרצו להוסיף תוכן בכל נושא אחר*, אתם מוזמנים להעביר תמונות וטקסטים למערכת בלחיצה על כפתור "צור קשר" בתפריט התחתון.

*נושאים נוספים בתכנון: ימים ראשונים, אולפן, קייטנות וספורט, מפי הטף

קבוצת הדר הדפס שלח לחבר
אורית לוי-לידר (גולדברגר)   

 

hadar3.jpg

 

בין עלים לחים מגשם / בעונת הסתיו / בפרדס צמחו, הבשילו / תפוחי זהב. / יום אחד קוטפים השכימו / לפרדס לקטוף  [...] פרי הדר מעמק חפר / כה טעים וטוב...
לכל הקבוצות היה המנון. השיר העלום לעיל היה ההמנון של קבוצת הדר. עד היום לא ברור מה מקורו, ומאד ייתכן שיד נעלמה יצרה אותו במיוחד בשבילנו, משום שלא נמצא שיר "אמיתי" שהכיל את המלה "הדר"...

שנים ראשונות

רוב חברי הקבוצה נולדו בשנת 1958. בחמישייה הראשונה שיצאה מבית התינוקות (בטיפול ברכה גלנצמן) היו דרורה בלייר (זילברמן), רות גבעון (בן-אור), חגי כהן, וגם עמינדב אלפן וניצן פלג שנפרדו מהקיבוץ מאוחר יותר. בשישייה השנייה (בטיפול אהובה איתן) - אורית גולדברגר (לוי-לידר), יוסי בן דוד, עמירם ורדי, ערן פפאי (נצר), אלון נהיר. בשנות הגן הצטרפו אלינו אורלי גלברג ואייל הרגיל, שעברו אחר כך לקבוצת עופרים, וגם איתי בכר, אביב שחר, עמוס קדרון ואמנון בלייכמן. אז טיפלו בנו בין השאר חנה שמחוני ואחריה תמר פלדמן, שנשארה איתנו בנאמנות (וזה לא היה קל!) עד כיתה ו'. גם בגן המעבר ובכיתות א' וב' הייתה איתנו ברכה האהובה, כגננת ואחר כך כמורה. מאד אהבנו לטייל איתה מסביב לקיבוץ, וליצור בניצוחה הרבה ציורים, תבליטים ומלאכות יד, וגם את הסביבונים המיתולוגיים של משה גלנצמן .

הרפתקאות ילדות

בכיתה ג' התחיל להסתמן הכיוון שלנו - קבוצה עתירת בנים וקשה לאילוף... התחלנו את השנה עם ציפי שדה, וסיימנו אותה עם המורה הזמני משה אלפן - בין שליחות לשליחות. הימים ימי מלחמת ששת הימים; אחרי שחצינו את הדשא בדרך למקלט ומעלינו ארבעה מטוסי האנטר עירקיים, לימד אותנו אלפן בעזרת שקיות שעועית וכדור גומי את עקרונות הצליפה על מטוס במעופו. באותה תקופה עבר אלינו יוסי לוינגר (לביא).
בכיתה ד' הגיעה לקיבוץ מורה שכירה, דינה ברבדו היפה (שסיפורים רבים נקשרו לשמה וסקרנותנו בעניין לא ידעה גבולות). לצידה המשיכה תמר. היא היתה אוספת אותנו לשמוע סיפור לפני השינה בקריאתה הרהוטה, שעה טובה של שקט. תמר נהגה להגיד לעובדי ה"חדרים": לא ללקק באמצע החדר! לנקות היטב מתחת למיטות! נחמה קנדל, שעבדה לצידה בשנות החברה הראשונות, היתה צועדת לאורך המסדרון בשעת ההשכבה ומרדימה אותנו לצלילי החריקות של מדרסי נעליה...
השבתות היו נפלאות. היה לנו קאדר מנצח של אבות שעשו אצלנו תורנות, ולכל אחד מהם סגנון משלו ודמות מיתולוגית קבועה. אהוד נהיר, אבא של אלון, נהג לספר לנו על מעלליו של שועל-שועלון. כמובן שהסיפורים נקשרו למציאות הרלוונטית. לדוגמה, בשנת 1970, שבועות מספר לפני פתיחת משחקי גביע העולם בכדורגל במקסיקו סיטי, נגנב גביע ז'ול-רימה ממשרדי ההתאחדות העולמית לכדורגל. כמובן שבשבת שלאחר המעשה סיפר לנו אהוד על "שועל-שועלון וגביע ז'ול-רימה", פרק הירואי שעמד בכבוד ליד קלאסיקות כמו "שועל שועלון וכ"ג יורדי הסירה".
אוריאל כהן, אבא של חגי, היה מספר לנו על וינטו ויד הנפץ וגם על שירותו בבריגדה העברית בצבא הוד מלכותו. משפטים כמו "אבל אדוני הסמל, הבוליביף מסריח!" ילוו אותנו לעולמים. משה בן-דוד, אבא של יוסי, היה מספר על ינושיק (גיבור תרבות סלובקי), ומרדכי בכר, אבא של איתי, טייל איתנו ל"בויבריק" (עץ אקליפטוס כרות שהושאר בדרך לבריכת האגירה) וסיפר על הקרבות של קיבוץ גבולות עם המצרים במלחמת השיחרור. גולת הכותרת היתה ללא ספק הבונדש המסורתי וכמובן הצ'ולנט של הצהריים. אמנון בלייכמן (יש לו לב רחב לבחור הזה) היה מתנדב לסיים לכלל חברי הקבוצה את שאריות הצ'ולנט מהצלחות. מה לעשות, הוא פשוט אהב את זה...
בכיתה ו' הצטרפו אלינו חמישה ילדים ממעברות, שעלו איתנו אחר כך למוסד. אז החליפה את דינה נורית הרגועה והשקטה, תושבת שער חפר, ונעמי גרעיני הצטרפה לצידה כמטפלת. מדריכינו הנערצים בתנועה היו עמיר שוורץ ואסתר קרני (מייזנר). הם הנהיגו אותנו בבניית המשכן הסודי (כל חברת הילדים ידעה שהוא באקליפטוסים מאחורי המפעל), הצטרפו לטיול ירושלים וכמובן למחנה הקיץ (שם הבהיר לנו עמיר, שכדאי לצחצח שיניים גם במחנה, לטובת חברי הקבוצה!), והמשיכו גם בכיתה ז', לשמחתנו.

עולים למוסד

בכיתה ז' הצטרפה אלינו שושנה שץ, שהוריה עזבו את הקיבוץ בסוף שנות השבעים, וגם שתי בנות מנחשונים ובן מחורשים. בכיתה ח' הגיעו לקיבוץ דליה קמינסקי (ויגרט) וחגי פרידמן. באותה שנה התוספה אלינו הקבוצה המקבילה ממוסד חוף השרון, שהתאחד עם רמות חפר. אז חולקנו לשתי כיתות מקבילות, תחת השם המשותף אלונים. היתה זו תקופה של פריחה חברתית וריקודים עד אור הבוקר במקלט, עם נורה אדומה וטייפ של שירי הביטלס.
בכיתה ט' התרחב המוסד במסגרת בית-ספר יום - נערי משמר השרון ושפיים. בתחילת כיתה י' פרצה מלחמת יום כיפור, ואנחנו הפכנו באחת לבוגרים: מילאנו את מקומם של חברי הקיבוץ בענפים השונים; היה לנו תפקיד מרכזי בקטיף האבוקדו במטעים; תיפקדנו כשליחים, מרכזנים ותורני טלפון סביב השעון בתנאי האפלה, דאגנו עם כולם וציפינו לידיעות, ובעיקר הבנו ששנות הילדות עברו.
המחנכים שלנו בשנות המוסד - המטפלות חדוה ארז (מעברות), אסתר שריד (יקום) ועמליה שחר (העוגן) והמורים מיכה הראל (העוגן), אלי קינן ולאה הלוי (נחשונים), יפתח גלעדי (שפיים) וחיים לביא (מעברות). המדריכים בתנועה - עודד קליינהאוז (מעברות), רחלי פיינברג, (יקום), עופרה פלברג (געש) ואודי בגינסקי (יקום). לקראת סוף המוסד הצטרפו לקבוצה דוד אברמוביץ ואחותו סנדרה. סיימנו את הלימודים בשנת 1976, ולפני שהתפזרנו ליחידות צה"ל השונות שלחנו 6 י"גמלים לתנועה, אחד מהם מק"ק! (מחלקת קן קיבוצי), וגם לקחנו חלק בשומרייה החמישית.


________


תודה ליוסי בן-דוד ולאביב שחר, שסייעו במסע בנתיבי הזיכרון.

לאלבום תמונות "הדר"

למאמר על מחנה האינדיאנים של קבוצת הדר 

 

הדפס | שלח לחבר


הפרק נכתב ברצון טוב וכוונה כנה. תגובות, תיקונים והשלמות מציבור הקוראים יתקבלו ברצון, בעזרת מערכת התגובות להלן.
הוספת תגובה: שמור את תגובתך עניינית וקשורה לפרק זה. תגובות לא רלוונטיות או פוגעות יימחקו.
הקוד המופיע למטה נועד למנוע דואר-זבל ותגובות אוטומטיות. הכנס קוד זה בשדה המתאים לפני שליחת התגובה.

שם:
תגובה:

קוד: Code

 
< קודם   הבא >