דף הבית arrow חינוך arrow קבוצות arrow קבוצת אלומה

 

כל הקבוצות

אם הקבוצה שלכם אינה מיוצגת כאן, או אם תרצו להוסיף תוכן בכל נושא אחר*, אתם מוזמנים להעביר תמונות וטקסטים למערכת בלחיצה על כפתור "צור קשר" בתפריט התחתון.

*נושאים נוספים בתכנון: ימים ראשונים, אולפן, קייטנות וספורט, מפי הטף

קבוצת אלומה הדפס שלח לחבר
אורה האושנר (רוט)   

Image
 

צעדים ראשונים

קבוצת אלומה היא הקבוצה התשיעית בקיבוץ. ילדי אלומה הם ילידי השנים 1953 ו-1954. הקבוצה ההתחלתית כללה את הילדים הבאים, לפי סדר הולדתם: שולה אגמון, גילה גרנות (גרין), אילנה פלג, צביה לייכט, שרגא אגם (אוז'ורוב), אסתר קרני, אילן יעקב, לביאה אייזלר, רונית מרר, גלעד הרטמן, נחום ויזלברג, עמיר שוורץ, איתי וילמן, דניאלה ארדן, מיכל גולדברגר ועופר הלמן.

ה"שישייה" הראשונה עזבה את בית התינוקות עם אורה נהיר, וכללה את: שולה, גילה, אילנה, צביה ושרגא. ה"שישייה" השנייה נפרדה מבית התינוקות עם רחל פלד, וכללה את: אסתר, אילן, לביאה, רונית ועמיר. השישיה השלישית יצאה עם דושי שוורץ, וכללה את: גלעד, נחום, איתי, דניאלה, מיכל ועופר. אחד הזיכרונות מתקופה זו הוא "מסדר הבוקר" לחלוקת שמן דגים, שהיה שנוא על כולם. כל הילדים אולצו לבלוע כף שמן כדי לגדול בריאים וחזקים. היום קוראים לזה "אומגה 3".

עוברים לגנון

בערך ב-1958 עברנו לגנון בבית הילדים שליד חדר האוכל הישן. המטפלות היו אז שרה טראוריג ופרחה פלג (?). בדשא ליד הגן הייתה בריכה קטנה ששיחקנו בתוכה בימי הקיץ החמים. במנוחות הצהריים, בין 13.30 ל-15.00, נשכבנו במיטה עם ההוראה "סובבי לקיר", ואסור היה לדבר או לנשום. בחג הסוכות האבות של ילדי הגן בנו לנו סוכה, ואנחנו קישטנו אותה בקישוטי ירקות ופירות. בחנוכה - תהלוכת למפיונים שיצאה מהחנוכייה שעל ראש הגבעה שליד בית הילדים. בפורים - תהלוכת תחפושות שסבבה את הקיבוץ כולו, כולל ביקור בכל הענפים.

ב1959 הצטרפה לגן אורה רוט, שהגיעה מקיבוץ גבולות. שנה לאחר מכן התאחדנו כולנו לגן אחד, שנקרא "גן יהודית" על שם הגננת הנפלאה יהודית פפאי. יהודית היתה הגננת והמורה שלנו עד סוף כיתה ב'. מרים שחר החליפה את שרה בגן, וליוותה אותנו נאמנה גם היא, עם יהודית, עד כיתה ג'. באותו זמן עברנו לבית הילדים מול למגרש המשחקים ושם גם למדנו בכיתה א'. בגן אימצנו כלבה שנקראה "ערמונית" בשל צבע פרוותה, והיא המליטה שישה גורים שחילקנו אותם לאנשים בקיבוץ. גידלנו גם תרנגולות ולאחת מהן קראנו "דודה דב-דב".

כיתה א' ושנות החברה הצעירה

אחד הזיכרונות מהגן ומכיתה א': כמעט בכל ערב ב"השכבה", יהודית היתה מספרת לנו סיפור. לפעמים, במקום הסיפור היא "כתבה" אותיות באוויר עם הסיגריה הבוערת בחשיכה, והיה עלינו לפענח את המילים. כך למדנו לקרוא. זיכרון נוסף מהגן, כאשר כולנו חלינו בחזרת ואסרו עלינו לצאת מבית הילדים בגלל סכנת ההדבקה. היינו בבידוד, ולכן בזמן "ההקמה", ההורים באו לבית הילדים ושיחקו איתנו עד ה"השכבה". בכיתה א' עופר עבר ל"סלע", ובכיתה ג' גם דניאלה. בכיתה ב' האירוע המכונן היה בחירת שם הקבוצה והצטרפותנו לחברת הילדים, במפקד מרגש. בחרנו את השם "אלומה", כי הקבוצה היא כמו שיבולים המאוגדות באלומה, ורקמנו את דגל הקבוצה. בכיתה ג' קיבלנו את המחנך דניאל לוז ואת המטפלת רחל רוזמן. דניאל היה רווק צעיר וזואולוג חובב, שאמנם היה חסר ניסיון בחינוך, אך מלא התלהבות בנושא החי, הצומח והחינוך המיני. המיתוס שהסתובב אז בחברת הילדים היה, שאלומה לומדים את הנושא "אנו לא לומדים". רחל, לעומת זאת, לא עשתה לנו חיים קלים, ובין היתר ניסתה להעביר לנו את מורשת הפרטיזנים באמצעות סיפורי לילה על מרד גטו ורשה. עברנו לבית הילדים שהיה לפנינו "בית גפן". עם דניאל לוז הפרחנו כדורים פורחים שהכנו בעצמנו מנייר, ודניאל גם לקח אותנו מדי פעם בהליכה רגלית לכפר-ידידיה לאכול גלידה "אקרט". בכלל, גלידה סימלה את פסגת חלומותינו. שרגא זוכר את מרוצי הגלידה פעם בשבוע. מאחר ולא היה עדיין מקרר בבית הילדים, ביום הגלידה נפרשו ילדי הקבוצה לאורך הציר בין מטבח הילדים לבית הילדים, ובמרוץ שליחים מהיר עבר פח הגלידה מיד ליד עד ליעד, בטרם תימס. טעם השוקו-וניל היה טעם גן עדן, יותר מחצי חפיסת השוקולד פרה ביום שישי. בכיתה ב' או ג' נוספו לאלומה עמירה קנדל ואברהם גרון. בכיתה ד' הצטרפו איתן אשל וזיוה משיח, שבאו עם גל העלייה מקיבוץ גבולות. השינויים הפרסונליים באלומה היו רבים. אבל בעיקר, חיינו בשנים אלו התנהלו בתוך מסגרת חברת הילדים, עם משחקי הכדור על המגרש בהפסקות הלימודים וגם בשעות "ההקמה", וגם מחניים עם הדגל, ועוד. זכורות גם מלחמות ביצים עם "סלע" דרך חלונות בית הילדים. בצהריים - עבודה במשק הילדים או בצומח, ניקיון החדרים, הכיתה או חדר האוכל. האמיצים שבינינו היו מתגנבים להצגות או לסרטים של חברי הקיבוץ, ולרוב נתפסים ונשלחים בבושת פנים ובתוספת עונש בחזרה לבית הילדים. האירוע הנכסף והקשה ביותר להתגנבות היה מסיבת פורים של המבוגרים.

בכיתה ו' מתרחשים שני אירועים דרמטיים: 1. חינוכנו עובר לידיו הבלתי מתפשרות של יעקב פואה, 2. אנו נכנסים לתנועה. לשמחת הבנות זכינו במדריך הכריזמטי והחתיך, רוני לוי, ולצידו חנה בוסתנאי. שניהם ממעברות, שניהם היו נערצים עלינו, ליוו אותנו והאירו את דרכנו השומרית עד סוף כיתה ז'.

עולים למוסד

בכיתה ז' עלינו למוסד "רמות חפר" במעברות. בשונה מרוב הקבוצות לא היתה לנו קבוצה מקבילה ממעברות, ולכן נשארנו בהרכב דומה לזה שהיה. היינו קבוצה קטנה מאד, והיה צורך לעבות ולחזק אותה, ולכן היו ניסיונות רבים לצרף לאלומה ילדי חוץ. מי לא עבר אצלנו? היו דבורה, איתי, עמוס, אדי ולאה (שלימדה את הבנות שריקת-ערסים עם האצבעות), והיו עוד אורחים לרגע שלא נקלטו אצלנו. אבל היו גם אותם ילדי חוץ מיוחדים שהצטרפו לאלומה ונטמעו בה, כשהם מחזקים ומגוונים את הקבוצה. היו אלו ניר מרום, טלי כוגן וענת גרטי. הם עמדו בגבורה במבחני הקבלה הקשים ונשארו אתנו. המטפלת שליוותה אותנו בהתמדה, אך לא בשמחה רבה, בכל שנות המוסד הייתה יעל גבעון. ליעל הייתה טכניקה מיוחדת להעיר אותנו בבוקר ולזרז אותנו לכיתה. בחורף הקר היא הגיעה עם קומקום התה המהביל והאיצה בנו לקום. בשעה 06:45 בדיוק היא שפכה את כל התה לגינה, ואנחנו זכינו לראות רק את האדים העולים מן האדמה בדרכנו לכיתה. לצידה של יעל היתה המחנכת שלנו מרים גולדברגר, עד כיתה ט'; וב י'-י"ב המחנכת היתה פרדקה מזיא. מרים היתה מחנכת רצינית מאד, קפדנית וביקורתית. עד היום הזה היא אינה מוכנה לגלות לנו מיהם שלושת הילדים הבודדים שעברו את מבחני הסקר. היא לימדה אותנו ספרות, תנ"ך והיסטוריה, וגם לדקלם בהטעמה ובפאתוס את "קומו תועי מדבר", כהופעה לפסח. פרדקה, שהגיעה אלינו מתיכון "בליך" ברמת גן, שמה דגש מיוחד על נושא השואה, והיתה איתנו קלה יותר. בכיתה ח' התחיל להדריך אותנו עמרי בר-און מ"להב", שהיה גם הוא נערץ על הבנות, והיה קשור לאלומה באופן מיוחד. בכיתה ט' התחלנו גם אנחנו להדריך. חלקנו הדריכו במסגרת המוסד, וחלקנו הקימו קן ברמתיים בשיכון גיורא. למיטב ידיעתנו הקן לא שרד.

במסגרת השלה"ב בכיתה י"ב, היינו שבוע בקיבוץ הדתי שלוחות. שבוע זה הוליד שני זיווגים בין בנות אלומה לבני שלוחות, של גילה ואילנה, ושתי חתונות ראשונות. באותה שנה גם הצטרפה אלינו סמדר קמינסקי.

ולסיכום

קבוצת אלומה בלטה במוסד בהיותה הקבוצה הקטנה ביותר, עם מספר ילדי החוץ הגדול ביותר שעברו דרכה. הצטיינו בהישגים ספורטיביים, למשל בכדורעף, אסתר ושרגא, וכן זכינו באליפות המוסד בכדורגל. היינו חלוצים בריקודים סלוניים, רקדנו לצלילי הביטלס, פול אנקה, והפלטרס, עם בני דגן. היו בין חברי הקבוצה יחסים קרובים וחמים, עם הרבה שיחות  וטיולי שבת לשדות שבין העוגן למעברות. היה לנו הווי מיוחד עם שפה ייחודית משלנו. בזמננו הפסיקו עם המנהג של חלוקת סמלי בוגרים, וטוב שכך, כי כנראה שרובנו לא היינו עומדים בקריטריונים הקשים. וגם, היינו הכיתה הראשונה שלמדו בה לבגרות פנימית, במסגרת המוסד (שרגא ואורה). הקירבה המיוחדת ויחסי האחאות שנוצרו אז בגן, בבית הספר, ובמוסד, קיימים עד היום.

 

 תמונות נוספות של אלומה ראו ב אלבום הקבוצה

 

--------------------------------------------------------------

הדפס | שלח לחבר


הפרק נכתב ברצון טוב וכוונה כנה. תגובות, תיקונים והשלמות מציבור הקוראים יתקבלו ברצון, בעזרת מערכת התגובות להלן.
הוספת תגובה: שמור את תגובתך עניינית וקשורה לפרק זה. תגובות לא רלוונטיות או פוגעות יימחקו.
הקוד המופיע למטה נועד למנוע דואר-זבל ותגובות אוטומטיות. הכנס קוד זה בשדה המתאים לפני שליחת התגובה.

שם:
תגובה:

קוד: Code

 
< קודם   הבא >